פרסמנו חצי מיליון כתובות בישראל עם הקואורדינטות שלהן, מידע שהמדינה מציגה בחינם באתר שלה. הפרקליטות שלחה מכתב איום על הפרת זכויות יוצרים, ומנהלת היחידה שלחה אחריו מייל תודה. עכשיו אני בבית המשפט כדי לדעת מה עמד מאחוריו.
רשימה של כתובות
ב-20 בנובמבר 2024 פרסמנו בעמותת התמנון, במידע לעם (נפתח בלשונית חדשה), קובץ אקסל אחד: יותר מחצי מיליון כתובות בישראל, ולצד כל כתובת הקואורדינטות שלה. מי שעובד עם מידע יודע כמה הקובץ הזה שימושי: הוא הופך כל טבלה עם כתובות למפה. בלעדיו, חוקר, עיתונאי או ארגון קטן שרוצים למפות נתונים צריכים לשלם, או לוותר.
את המידע הזה המדינה מציגה בחינם. כל אחד יכול להקליד כתובת באתר של המרכז למיפוי ישראל (מפ"י) ולקבל את הקואורדינטות שלה. אבל רק אחת-אחת, בלי אפשרות לעבד את המידע בהיקף. יחד עם אנדי וורמס כתבנו סקריפט קטן שעשה את מה שכל אזרח יכול לעשות ידנית, רק הרבה פעמים, ופרסמנו את התוצאה לשימוש חופשי.
מכתב בתשע בלילה
עוד באותו יום התקשרו מטעם מפ"י ודרשו להסיר את הקובץ. סירבנו. שלושה שבועות אחר כך, ביום חמישי, 12 בדצמבר 2024, בשעה 21:02, הגיע מכתב ההתראה (נפתח בלשונית חדשה) מהיחידה לאכיפה אזרחית בפרקליטות המדינה, לעמותה, לאנדי ולי אישית.
לפי המכתב, שכבת הכתובות היא "מוצר שיש לשלם עבורו", רישיון לשימוש מסחרי בה עולה 100,000 יורו, ופרסומה בחינם הוא הפרה של זכויות היוצרים של המדינה. המכתב דרש להסיר את הקובץ "לאלתר", מכל מקום שאליו הגיע, הזכיר פיצוי ללא הוכחת נזק של 100,000 ש"ח "עבור כל הפרה", ואיים באחריות אישית של נושאי המשרה בעמותה.
שעתיים אחר כך, ב-23:05, מנהלת היחידה לאכיפה אזרחית השיבה למייל (נפתח בלשונית חדשה) כדי להחמיא לפרקליטים ששלחו אותו. היא לחצה "השב לכולם", כך שהמייל הגיע גם אלינו:
מצוין, תודה רבה אביטל ויהונתן! שבת שלום
— מנהלת היחידה לאכיפה אזרחית בפרקליטות המדינה
אין זכויות יוצרים בעובדות
התשובה המשפטית פשוטה, ועו"ד יהונתן קלינגר כתב אותה (נפתח בלשונית חדשה) בשמנו עשרה ימים אחר כך. סעיף 5 לחוק זכות יוצרים קובע במפורש שלא תהיה זכות יוצרים בנתונים, והפסיקה עקבית בכך: אוסף עובדות שאין בבחירתן או בסידורן יצירתיות אינו יצירה מוגנת. מעבר לזה, מדובר במידע שהמדינה חייבת לפרסם לפי חוק חופש המידע ולפי החלטת הממשלה על פתיחת מאגרי מידע, ושהיה צריך להיות ב-data.gov.il מזמן.
גם המומחים הסכימו. "בניגוד למפות, עובדות אינן מוגנות בזכויות יוצרים. נתוני מיקום גיאוגרפיים הם עובדות", אמר פרופ' מיכאל בירנהק לTheMarker (נפתח בלשונית חדשה), שסיקר את הפרשה בפברואר 2025. מפ"י, מצדה, אמרה שם שמעשה העמותה הוא "פיראטיות לשמה", ושחלק משמעותי מתקציבה, כ-35%, מגיע ממכירת מוצרים כמו שכבת הכתובות. חשוב לציין, שגם טענה זו, שקרית לחלוטין, כמו חלק ניכר מטענות מפ"י שנשמעו על רקע האירוע המדובר.
מאז, אגב, לא קרה כלום. לא תביעה ולא הליך. הקובץ עדיין באוויר.
מה עמד מאחורי המכתב?
אבל השאלה שהטרידה אותי היא אחרת: איך מגיעה היחידה לאכיפה אזרחית של הפרקליטות לשלוח מכתב איום על רשימת כתובות? מי פנה אליה, מה נאמר לה, ומאיפה הגיע הסכום של 100,000 יורו?
ביולי 2025 הגשתי בקשת חופש מידע לקבל את החומר הזה: את ההתכתבויות, את זהות הגורמים שפנו לעמותה, את המסמכים ששימשו בסיס לפנייה ואת הפרוטוקולים. מפ"י סירבה, בטענה שמדובר בהתייעצות פנימית. בדצמבר 2025 הגשתי עתירה מנהלית (נפתח בלשונית חדשה) לבית המשפט המחוזי בתל אביב (עת"מ 30638-12-25).
בתגובה המקדמית (נפתח בלשונית חדשה) של המדינה יש שני אישורים חשובים. הראשון: "עד כה טרם ננקטו צעדי אכיפה או ננקטו צעדים משפטיים כנגד העותר או עמותת 'התמנון', זולת שליחת מכתב ההתראה". השני: "הקובץ האמור לא הוסר מהפלטפורמות בהן פורסם". כלומר, האיום נשאר איום.
100,000 יורו, או 20,000 שקל
בדיון שהתקיים ב-20 באפריל 2026 קרו שני דברים שכדאי לקרוא בתמליל (נפתח בלשונית חדשה) המלא.
הראשון נוגע למחיר. לפי הפרוטוקול של ועדת המחירים של מפ"י עצמה, הקובץ הזה עולה כ-20,000 ש"ח. לגוף האכיפה של המדינה נמסר שהוא שווה 100,000 יורו, והסכום הזה הוא שהופיע במכתב האיום. מי שמעביר מידע שקרי לגורמי אכיפה, כדי שיפעלו נגד אזרחים, לא אמור ליהנות מחיסיון על כך.
השני נוגע לשקיפות. השופטת הציעה לעיין בעצמה בחומר, במעמד צד אחד, כדי לבדוק אם הוא באמת חסוי. המדינה סירבה. באת כוחה הסבירה את הסירוב, בין היתר, ב"התנהלות של העותר שהיא שערורייתית בעיניי".
ההליך עדיין מתנהל. אעדכן כאן, ומסמכי התיק יתווספו למטה ככל שיתקדם.
למה זה חשוב
שכבת כתובות עם קואורדינטות היא תשתית. היא מאפשרת למפות כל דבר שיש לו כתובת: מחירי דירות, עבירות, מרפאות, מקלטים. בכל העולם, מאגרים כאלה פתוחים, ומחקרים מראים (נפתח בלשונית חדשה) שהערך שהם מייצרים כשהם פתוחים גדול פי כמה מההכנסה שהם מניבים כשהם נמכרים. במקרה הזה, המדינה בחרה לא רק למכור את המידע, אלא לאיים על מי שהנגיש אותו.
זה לא המקרה היחיד. גם פתיחת מאגר עסקאות הנדל"ן (נפתח בלשונית חדשה) נענתה בחסימה. המכנה המשותף הוא שגופים ציבוריים מתייחסים למידע שהם מחזיקים בשביל הציבור כאל רכוש שלהם. הוא לא.