כשאני עובד על תיק חדש, כמעט תמיד מגיע הרגע שבו צריך למצוא פסיקה דומה. לכאורה, זו אמורה להיות המשימה הכי פשוטה בעולם. הרי יש היום מאגרי פסיקה עם מיליוני פסקי דין, מנועי חיפוש מתקדמים, תקצירים, תגיות וכל מה שאפשר לבקש.
אבל פעם אחר פעם מצאתי את עצמי עושה בדיוק את אותו הדבר: מריץ חיפוש, מקבל מאות תוצאות, פותח אחת, סוגר, פותח עוד אחת, מגלה שהיא בכלל לא רלוונטית, משנה את החיפוש, וחוזר חלילה.
באיזשהו שלב הבנתי שהבעיה היא לא שאני לא יודע לחפש.
הבעיה היא שמאגרי הפסיקה בנויים כדי למצוא מסמכים, בעוד שאני מחפש תשובות.
זו נשמעת הבחנה קטנה, אבל היא משנה כמעט הכול.
כשעורך דין מחפש גזרי דין בעבירות סמים, הוא לא באמת מחפש את המילה "קוקאין". הוא גם לא מחפש את המילה "עבודות שירות". הוא מחפש משהו הרבה יותר מדויק.
הוא רוצה לדעת מה הענישה המקובלת על החזקת קוקאין בכמות מסוימת. האם כאשר הנאשם הודה במסגרת הסדר טיעון הסתיים ההליך בעבודות שירות או במאסר בפועל. האם יש הבדל בין 10 גרם ל-30 גרם. אילו שיקולים השפיעו על העונש. האם יש פסיקה עקבית או שמדובר במקרים חריגים.
אלו אינן שאלות של חיפוש טקסט.
אלו שאלות משפטיות.
כשהבנתי את זה, הבנתי שגם הדרך שבה צריך לבנות מאגר פסיקה צריכה להיות שונה לחלוטין.
במקום להתחיל ממאות אלפי מסמכים ולשאול איך אפשר לחפש בתוכם, התחלתי מהכיוון ההפוך: מה השאלות שעורכי דין באמת שואלים?
רק אחרי שמבינים את השאלות, אפשר להתחיל לחשוב איך צריך להיראות מסד הנתונים.
לכן, כל גזר דין במאגר שאני בונה אינו נשמר רק כמסמך. הוא עובר תהליך של פירוק למידע משפטי מובנה. המערכת מזהה את סוגי העבירות, סוגי הסמים, הכמות של כל סם, רכיבי הענישה, משך המאסר, האם מדובר בעבודות שירות, האם הייתה הודאה באשמה, האם היה הסדר טיעון, אילו סעיפי חוק יוחסו לנאשם, מי השופט, באיזה בית משפט ניתן גזר הדין, ועוד עשרות נתונים נוספים.
מבחינתי, זה ההבדל בין אוסף של קבצי PDF לבין מסד נתונים משפטי.
אפשר להבין את ההבדל באמצעות דוגמה פשוטה.
נניח שהמילה "קוקאין" מופיעה בגזר דין.
ברוב מאגרי הפסיקה, זה מספיק כדי שהמסמך יופיע בתוצאות החיפוש.
אבל למה היא מופיעה?
האם הנאשם הורשע בעבירת קוקאין?
האם עד הזכיר קוקאין במהלך עדותו?
האם השופט ציטט פסק דין אחר?
האם התביעה רק הפנתה לפסיקה בנושא?
מנוע חיפוש טקסטואלי אינו יודע להבחין בין האפשרויות האלה. מבחינתו זו אותה מילה.
אבל מבחינת עורך הדין, אלו ארבעה מצבים שונים לחלוטין.
במאגר שאני בונה, "קוקאין" אינו ביטוי שמופיע במסמך. הוא נתון המתאר את העבירה הספציפית שבה הורשע הנאשם. אותו עיקרון חל גם על הכמות, על סוג הענישה, על ההודאה באשמה, על הסדר הטיעון ועל יתר המאפיינים של התיק.
לכן אפשר לשאול את המאגר שאלה כמו: הצג לי את כל גזרי הדין שבהם מדובר בקוקאין בכמות של 10 עד 30 גרם, שבהם הנאשם הודה במסגרת הסדר טיעון, ובסופו של דבר נגזר עליו מאסר לריצוי בעבודות שירות.
זו לא שאילתת טקסט.
זו שאלה משפטית.
והמאגר בנוי כדי לענות עליה.
אותה תפיסה הובילה גם לעיצוב התוצאות. כשעורך דין מקבל עשרים גזרי דין, הוא לא באמת רוצה לקרוא עשרים מסמכים בני שלושים עמודים כל אחד רק כדי להבין אם הם רלוונטיים.
לכן כל גזר דין מוצג תחילה באמצעות תקציר מובנה שמרכז את העובדות החשובות באמת: העבירות, סוגי הסמים, הכמויות, רכיבי הענישה, פרטי הנאשמים, סעיפי החוק, מאפייני ההליך והנתונים המרכזיים. רק אם נראה שמדובר במקרה מתאים, אפשר להיכנס לקריאת גזר הדין המלא.
מאגר עבירות הסמים הוא היישום הראשון של הרעיון הזה, אבל הוא ממש לא היעד הסופי.
אני לא חושב שאפשר לבנות מאגר פסיקה טוב באמצעות מנוע חיפוש אחד שמתאים לכל תחומי המשפט. בכל תחום עורכי הדין שואלים שאלות אחרות. בלשון הרע, בדיני עבודה, במשפט מנהלי או בדיני משפחה, הנתונים שבאמת מעניינים את עורך הדין שונים לחלוטין. לכן גם מסד הנתונים צריך להיות שונה.
בסופו של דבר, אני לא מנסה לבנות עוד מאגר פסיקה.
אני מנסה לבנות מערכת שמבינה איך עורכי דין חושבים.
מבחינתי, זה ההבדל בין מערכת שעוזרת למצוא פסקי דין, לבין מערכת שעוזרת למצוא תשובות.