אפיון מונחה מוצר: למה אני בונה קודם ורק אחר כך מאפיין

למה אני לא מתחיל באפיון

אחד הדברים שהכי מפתיעים אנשים שעובדים איתי הוא שאני כמעט אף פעם לא מתחיל פרויקט בישיבות אפיון ארוכות.

ברוב הארגונים, השלב הראשון הוא סדרת פגישות שבהן מנסים להגדיר כיצד המערכת תיראה, אילו מסכים יהיו בה, איזה מידע יוצג בכל עמוד ואיך המשתמשים יעבדו איתה. כולם משתדלים לדמיין מוצר שעדיין לא קיים.

לדעתי, זו נקודת פתיחה בעייתית.

רוב המשתמשים אינם אנשי מוצר, אינם מעצבי חוויית משתמש ואינם אנשי טכנולוגיה. קשה מאוד לבקש מהם לתאר במדויק מערכת שהם מעולם לא ראו. גם כאשר הם עושים זאת, לא פעם הם מגלים רק לאחר שהמערכת נבנית שזה בכלל לא מה שהתכוונו אליו.

לכן פיתחתי לעצמי שיטת עבודה אחרת.

קודם בונים, אחר כך מאפיינים

במקום להתחיל במסמך אפיון, אני מתחיל בבניית גרסה ראשונית של המוצר.

לא מוצר מושלם, ולא מערכת מלאה. בדרך כלל אני מפתח כ-80% מהמוצר כפי שאני מבין את הצורך, על בסיס המחקר שביצעתי, הניסיון שלי וההבנה של התחום.

המטרה אינה לסיים את הפיתוח, אלא לייצר משהו שאפשר לראות, ללחוץ עליו ולהשתמש בו.

רק בשלב הזה אני מזמין את הלקוחות לישיבת אפיון.

פתאום כולם יודעים מה הם רוצים

כאן קורה משהו מעניין.

ברגע שהמערכת קיימת, אפילו אם היא עדיין רחוקה מלהיות מושלמת, המשתמשים יודעים בדיוק מה לומר.

פתאום לא מדברים על רעיונות באוויר.

במקום זאת, השיחה נשמעת כך:

• "את הכפתור הזה עדיף להעביר לצד השני."
• "כאן חסר מסך נוסף."
• "את המידע הזה לא צריך."
• "דווקא כאן הייתי רוצה לראות פילטר נוסף."
• "כדאי שהפעולה הזאת תהיה זמינה גם מהעמוד הראשי."

זו כבר אינה ישיבת חזון.

זו ישיבת עבודה.

רשימת משימות במקום שעות של דיונים

בסוף הפגישה אני לא יוצא עם סיכום עמום של רעיונות אבסטרקטים, אלא עם רשימת משימות ברורה.

כל הערה הופכת למשימה קונקרטית.

כל שינוי ניתן ליישום, דיווח ובקרה.

אין צורך לנסות לפרש למה התכוון כל אחד, ואין צורך לחזור שוב ושוב לדיונים עקרוניים.

המשתמשים מגיבים למה שהם רואים, ולא למה שהם מנסים לדמיין.

זה עובד גם מול ארגונים גדולים

גם בפרויקטים מול גופים גדולים אני מעדיף לעבוד כך.

לא פעם מציעים להתחיל בישיבות אפיון ותכנון ארוכות. אני מעדיף להשקיע את אותו הזמן בבניית מוצר ראשוני.

בפגישה הראשונה כבר יש מערכת שאפשר לפתוח, לבדוק ולהתנסות בה.

השיחה הופכת מהר מאוד משיחה תיאורטית לשיחה מעשית, והפרויקט מתקדם בקצב אחר לגמרי.

האפיון לא נעלם. הוא פשוט מגיע בזמן הנכון.

חשוב להבהיר: אני לא נגד אפיון, להפך.

אני חושב שאפיון הוא אחד השלבים החשובים ביותר בפרויקט.

אבל לדעתי, אפיון צריך להתבצע כשהמשתמשים כבר רואים מוצר אמיתי מולם.

הרבה יותר קל לומר "תזיז את זה ימינה", "תוסיף כאן עמוד", או "את זה אני בכלל לא צריך", מאשר לנסות להמציא הכול מאפס.

במילים אחרות, אני לא מבטל את האפיון.

אני פשוט הופך את הסדר.

קודם בונים כדי להבין.

אחר כך מאפיינים כדי לדייק.

וזה, לפחות מהניסיון שלי, חוסך אינספור שעות של דיונים ומוביל לתוצאות טובות יותר.

לסיום

אם הייתי צריך לתמצת את כל המתודולוגיה שלי למשפט אחד, הוא היה:

אל תבקשו מאנשים לדמיין מוצר. תנו להם להשתמש במוצר, ואז תקשיבו למה שיש להם לומר.

זו הדרך שבה אני עובד כמעט בכל פרויקט, ובכל פעם מחדש אני מגלה שהיא מקצרת תהליכים, מייצרת החלטות טובות יותר, ובעיקר מאפשרת לבנות מערכות שבאמת מתאימות לאנשים שמשתמשים בהן.