עבירות אלימות
חקירות בעבירות אלימות נחשבות לרגישות במיוחד, ולעיתים מלוות בהליכים מיידיים כגון מעצרים, צווי הרחקה והגבלות על חופש התנועה או הקשר עם מתלוננים. במקרים אלה, המשטרה נוהגת לפעול בנחישות ולעיתים אף באסרטיביות יתר, בעיקר כאשר מדובר בעבירות בתוך המשפחה, תקיפת קטינים, או שימוש בנשק. עבירות התקיפה נחלקות לשני סוגים עיקריים: תקיפה סתם, ותקיפה הגורמת חבלה של ממש. חשוב להבין כי בנסיבות מסוימות, כמעט כל מגע פיזי יזום בין שני אנשים עשוי להיחשב כתקיפה סתם, גם כאשר אין מדובר באירוע אלים לפי הבנתנו היומיומית. לפיכך, די בטענה של מתלונן, גם בהיעדר סימנים, חבלות או ראיות חיצוניות, כדי להצדיק פתיחת תיק בגין תקיפה סתם. בנוסף, החוק מכיר בנסיבות מחמירות של תקיפה, העשויות לנבוע מהקשר בין הצדדים (למשל: תקיפה בין בני זוג, תקיפת קטין על ידי אחראי, או תקיפת חסר ישע), או ממניע התקיפה (כגון תקיפה שנועדה לסכל מעצר, או בוצעה לצורך ביצוע עבירה חמורה יותר). בפועל, תיקים רבים בתחום האלימות נשענים בעיקר על גרסאות הצדדים, מבלי שיש בנמצא ראיה אובייקטיבית חיצונית. לכן, יש משמעות קריטית לאופן שבו נמסרת הגרסה בחקירה, הן מצד המתלונן והן מצד החשוד, כל ניסוח, התנסחות או פרשנות עלולה להכריע את הכף לחיוב או לשלילה.